נעמי לנדאו

נעמי  לנדאו
ההשלכות של גנוסייד מפרספטיבה מגדרית (שם זמני)
בהנחיית פרופסור דניאל בלטמן ,פרופסור קרול גיליגן

בעבודת הדוקטורט שלי אני מתכוננת לעסוק בשיבה של נשים ששרדו רצח עם או אלימות המונית לקהילת ביתן . עבודה זאת תשלב בין שתי דיסציפלינות שונות מגדר והיסטוריה,  והיא תתמקד בקשיים ובמורכבות של החזרה לקהילה של נשים שעברו אונס והתעללות מינית בהקשרים של אלימות פוליטית מאסיבית. 

נשים במגוון רחב של לאומים ומדינות - מהנשים הבלגיות במלחמת העולם הראשונה, הנשים הגרמניות לאחר מלחמת העולם השנייה ועד לנשות הקהילה היזידית בת זמננו -  נתקלות באיבה עמוקה כאשר הן מנסות לשקם את חייהן בביתן הקודם. במבנים הפטריארכליים הנוקשים והמעוגנים, אישה כזאת חוללה ונושאת בגופה את אות הקין והבושה ולכן אין היא ראויה לשוב לביתה. גורם נוסף המכביד את הדחייה קשור בכך שהאישה ששרדה מזכירה באופן נוכח את כישלון הגברים ותבוסתם ואת חוסר האונים שלהם בהגנה על משפחותיהם. בעבודה אתמקד במחקר איכותני של שלושה הקשרים שונים של רצח עם ואלימות המונית – בוסניה, רואנדה, והיזידים בעירק. מחקר איכותני זה יכלול ראיונות עומק עם נשים שהיו קורבנות של אלימות ושניסו לשקם את חייהן ולשוב לביתן בקהילה המקורית שלהן.

חלק מהעבודה  תוקדש לשאלה כיצד מתמודדות הנשים עם הדחייה שהן עוברות בניסיון השיקום שלהן או בלשון אחרת כיצד הם מתמודדות עם הטראומה הנוספת שהן עוברות לאחר שהן שרדו את הנורא מכל. התמודדות מורכבת זאת עשויה לכלול שתיקה והכחשה של הנשים שמונעת בין היתר אפשרויות של התמודדות עמוקה יותר עם הטראומה, התאבדות, עזיבה של קהילת המקור או חיי שוליות ובדידות.  אחד האתגרים המתודולוגיים והאנושיים העמוקים של סוג כזה של מחקר נעוץ בכך שהסיפור עצמו והעדות עלולים להעמיד את הנשים בסכנה בתוך הקהילה שלהן לסיפורן אין הד הם אינן חלק מקבוצת הניצולים הגיבורים  . אולם עדותן חשובה ביותר,  לעדות ולהשמעת הנרטיב האישי יש כוח משחרר ומרפא, ולעיתים היא יכולה להביא לידי שינוי של הקהילה עצמה או להכרה חברתית משפטית ואישית של גורלן הסבוך של הנשים הללו ששרדו אלימות המונית ורצח עם.