תהל גולדשמיד

תהל  גולדשמיד
מ"א בלימודי תרבות
בהדרכתם של ד"ר עמוס גולדברג וד"ר ניקול הוכנר

נושא העבודה: סירקולציה של רגשות כמניע והצדקה של אלימות המונית במקרה הבוחן של אנשי ס"ס.

תיאור המחקר:

תשומת לב מחקרית ענפה ניתנה לשאלה כיצד הפכו מאות אלפי גרמנים לרוצחים, תחת חסותו של המשטר הנאצי. מחקרים שונים הציעו תשובות לשאלה זו, תוך בחינה של חיילי הס"ס: אכזריות של זמן מלחמה, גזענות ואנטישמיות, פירוק ורוטניזציה של המשימה, בחירה מיוחדת של אנשים, ציות להוראות ולסמכות, אינדוקטריזנציה אידיאולוגית, קונפורמיזם, מלחמה גזעית המובילה לברוטליזציה – המובילה לזוועות, ואלימות במימון ועידוד המדינה. הסוגייה משכה עניין רב לאור מימדי הזוועה והקטסטרופה, העובדה שהשואה התרחשה על אדמת אירופה ה"תרבותית" וה"נאורה", וכן על רקע התפתחות החברה האזרחית ושיח זכויות האדם, שניסו להבין מהם התנאים המכשירים רצח-עם, בלשון הציווי ההומניסטי "לעולם לא עוד". בשנים האחרונות, עם עלייתו של תחום חקר הרגשות, נעשו כמה ניסיונות להעמיק ולהרחיב את ההבנה של התשובות השונות, על ידי חשיבה על הקשר בין אלימות ורגשות, על רקע המקרה הההיסטורי הגרמני-נאצי. במסגרת המחקר שלי אני מבקשת "להצטרף לשיחה", כאשר השאלות המעניינות אותי הן: מהו מערך הרגשות החברתיים שאירגן והכשיר את הגבולות שבין שייכים ובין זרים לקולקטיב הגרמני? כיצד הסירקולציה של רגשות אלה הכשירה פעולות של אלימות המונית שבוצעו בידי אנשי ס"ס? אענה על שאלות אלה באמצעות ניתוח פרשני של נאומים שנאמו בכירים בממשל והנאצי ובצמרת הפיקוד של הס"ס - אשר יצרו והטמיעו את השיח הרגשי הראוי, ואבדוק כיצד השיח עבר אינדיווידואציה בשטח על ידי מפקדים שוטרים וחיילים - אשר כתבו על חוויותיהם ביומנים ובמכתבים.