נאוה-טובה ברזני

נאוה-טובה   ברזני
זיכרונות הילדות של קהילת יהודי לוב במלחמה ובשואה, בין השנים 1938- 1945,
בהנחיית ד"ר עמוס גולדברג

המחקר מבקש להתחקות אחר קשת הזהויות ואחר ההבניה של הדימוי העצמי בקרב יהודים יוצאי לוב, שהיו ילדים בתקופת המלחמה והשואה, בין השנים 1945-1938. גישת המחקר מתבססת על עדויות מאוחרות, מתוך כשמונים ראיונות שערכתי עם הניצולים בני הקהילה החיים בישראל ובאיטליה החל משנת 2009 ועד היום. תמונת זיכרון הילדות נבחנת בשני מישורים בו זמנית, האחד מתייחס אל האני הבוגר המביט לעבר זיכרונותיו, אל האני הילדי שלו; ואילו המישור השני מתמקד בסיפור האישי שמצוי בתוך רשתות של משמעויות, כלומר בקרב מנעד רחב של ידע ושל אינטראקציות חברתיות-תרבותיות-פוליטיות שמעצבות ומבנות אותו. העבודה מתבססת על ההנחה לפיה הזיכרון הפרטי, הזיכרון הקולקטיבי והעבר ההיסטורי משורגים בקשר דיאלקטי ומנהלים בו בעת יחסי ניגוד ותלות הדדית, שמטשטשים את הגבול החד משמעי בין עובדה לזיכרון ומשפיעים באופן ניכר על ההווה של הסיפר ועל התכנים שהוא מבטא במהלך הריאיון אודות העבר.

עיקר המאמץ המחקרי נתון היה (ועודנו נתון) לתיעוד סיפור הזיכרון הכללי של הקהילה בתקופת המלחמה והשואה - נושא שלא נחקר דיו ומצוי בשוליו של השיח ההיסטורי והציבורי בישראל. ברצוני להשתמש בבסיס אותו הניחו בספרות המחקר, להרחיב את מסגרת הדיון ולהציע מודל שיפרק את הקטגוריה "זיכרון קהילת יהודי לוב בשואה ובמלחמה", כקטגוריה קוהרנטית המתייחסת אל הקהילה כאל קבוצה אחידה לכאורה ולהתמקד בקבוצה מובחנת – ילדי הקהילה והאופן שבו הם מספרים את חוויות ילדותם כעבור שנים. הנחת היסוד של עבודה זו היא כי מחקר זה יתרום נדבך נוסף להבנת תמונת הזיכרון של קהילת יהודי לוב בתקופת השואה ויזרה עליה אור נוסף. בכך היא תצטרף למאמציהם של חוקרים שונים אשר תרמו (ותורמים) לחקר הקהילה בהיבטים ובהקשרים אחרים.