אריאלה להמן

אריאלה להמן
ההכנות לשבת אצל יהודי אשכנז בימי הביניים
בהנחיית פרופ' אלישבע באומגרטן

הזהות הקהילתית והדתית של יהודי אשכנז בימי הביניים – הן במישור האמוני-תיאורטי והן במישור המעשי – התעצבה תוך קיום קשרים עם חברת הרוב הנוצרית הסובבת, אך גם תוך הדגשה של ייחודיותם ונפרדותם. עדויות כתובות רבות מתייחסות באופן ישיר לאמונות הדתיות ולפרקטיקות ההלכתיות – אך עדויות אלו מייצרות תמונה חלקית בלבד, שכן הן חוברו על ידי גברים יודעי-ספר, ולא משקפים בהכרח את רוב היהודים, שלא נמנו על אליטה זו.
ברצוני להציע את מערך ההכנות לשבת כפריזמה לזהות הדתית והקהילתית של שכבות רחבות יותר באוכלוסיה היהודית במאות ה-12 – 14, תוך התמקדות על אזור צפון צרפת וחבל הריין, באמצעות עיון המתמקד בספרות המנהג, הליטורגיה וההלכה. ההכנות לשבת מתאימות במיוחד לעיון שכזה, שכן ההכנות כללו מישורים רבים: הכנת הבית והכנת בית הכנסת, הכנת הגוף והכנת הנפש - וכל אדם בקהילה התכונן, בצורה כזו או אחרת, לשבת. על כן, עיון בהכנות השונות תאפשר התייחסות הן לשכבות האליטה והן לפשוטי העם בקהילות אשכנז, הן לגברים והן לנשים,הן למבוגרים והן לילדים. בנוסף לכך, ההכנות לשבת, הכוללות נושאים כגון סידור הבית, הכנת מאכלים, סידור הנרות ורחיצת הגוף, מאפשרות בחינה של חיי היומיום המטריאליים של יהודי אשכנז. ההתחקות אחר מעשים אלו, על המשמעות החברתית והסימבולית של החפצים והפעילויות, מהווה נדבך חשוב בכל הנוגע להבנת הזהות הדתית בקרב שכבות אוכלוסיה רחבות בקהילות אשכנז.

אך לצד העשרת ההבנה העולם הפנים-יהודי, ההכנות לשבת יכולות להאיר גם על נושא היחס של יהודי אשכנז, אליטות ופשוטי עם, עם הנוצרים סביבם. שמירת השבת יצרה קצב חיים שונה ובולט שהפריד בין יהודים לבין לא-יהודים. לכן, ההכנות לשבת מהוות תחום גבולי, בין ימי החול, שבהם הזמן היהודי והזמן הנוצרי חפפו במידה מסוימת, לבין ההפרדה בזמן השבת. ניסיון להבין את היחסים בין יהודים ללא-יהודים בתחום הגבולי של ההכנות לשבת הוא בעל תהודה להבנת האינטראקציות שהיו ליהודים עם סביבתם הלא-יהודית באופן כללי.